אז מה יש בסדנאות הכתיבה שלי? ששש... הכי אותנטי שלא אגלה לכם כלום. כי ההפתעה, היא המרכיב הסודי של כל סדנה. כולם יודעים שהם עומדים להיות מופתעים ודרוכים בסקרנות לקראת משהו שתיכף יפעיל אצלם, עוררות גבוהה מהרגיל, ניתוח מסלול מחדש, נטישת האסטרטגיה האוטומטית, ותשומת לב מוגברת. ההפתעה תתניע בנו של המערכת הרגשית, ותזמין אותנו להיכנס לתוך עולם שלא היה כאן קודם, ובתוכו, ניתן יהיה להביע גם רגשות, שכביכול לא היו כאן קודם. היו גם היו. ישבו היטב מוסתרים בחיוך, מוסתרים בתלונות הרגילות, מוסתרים בבדיחות הקבועות, בשאלות השגורות בפינו. הכל כדי שאלו הרגשות לא יגיעו לאוזניים ערלות, שחלילה לא יהיו קשובות לנו. אז הפלא ופלא. זה לא אנחנו שנדברר את מה שאנחנו מרגישים, זו תהיה בסך הכל דמות ספרותית, שלא באמת תיפגע, אם לא יבינו אותה עד הסוף, או חלילה, אם לא יקשיבו לה. והי... לפחות אדם אחד בטוח יקשיב לה וזה יהיה אנחנו עצמנו, החשובים ביותר בכל הסיפור הזה שלנו, ונעניק הקשבה מטעם עצמנו לעצמנו. עגנון כבר תבע את הביטוי בספרו, 'מעצמי לעצמי'. אז מי אני שאדבר בשבחה של הקשבה אותנטית לעצמנו בכתיבה.
