שינוי לקראת שנה"ל הקרובה

מערכת החינוך משוועת לשינוי. האוצר והמורים דנים בשכר, אבל, יש עוד מישהו אותו צריך לראות... כאמא-

לדעתי יש כאן קריאה ברורה לשינוי. מבחינתי, אני רוצה להחליט, יחד עם בני, שיהיו ימים שהוא לא יגיע לבית הספר, אלא ילמד דרך הזום, שזה אחד הדברים המוצלחים ביותר של הקורונה... הקטנת הכיתות והעומס בבית הספר... וביחוד שבירת השגרה...

כן, מובן שמורים צריכים לקחת השתלמות בנושא הפעלת הלימוד הדיגיטלי, ובכל זאת, מדוע שלא להשקיע שם.

אני צופה בהתפתלויות של המורים מול האוצר, של האוצר מול המורים, ושואלת את עצמי, איך לא זוכרים שיש כאן צד ראשון, והוא הילד, החוויה בית הספר, עדיין מעצבת את הדימוי החברתי שלו, את הדימוי ה'השכלתי' שלו.

שניה, רגע, עם כל הכבוד, תחשבו על הילדים, לא כי אתם תרוויחו יותר, הם ירוויחו יותר, אלא, האם באמת ילד (החל מחטיבת ביניים) באמת צריך ללמוד דברים שאם היה פותח את המחשב, היה מקבל את התשובה בפחות מ 30 שניות.

איפה האינטרס ללמידה?

הרי ילדים, ואף מבוגרים (לא רק המורים, סילחו לי כל המורים והמורות שכאן) צריכים להרוויח מבית הספר, מהזמן היקר יקר שהם משקיעים בשעות ארוכות בהן הם מתבקשים לשבת בשקט, בכיתות צפופות, על התחת! על כסאות, לפי מערכת שעות מיושנת ולא דינאמית.

אני חושבת שמבני בתי הספר צריכים להפוך לנחלת הקהילה, וגם של מערכת החינוך. הילדים צריכים לצאת מבתי הספר להשתלמויות על פי נטיות ליבם.

מי שמסיים את לימודי היסוד- יוכל לבחור במה הוא מעוניין להשתלם, לשכלל את יכולותיו.

אני חושבת שבמקום לריב על כמה, צריך לפתוח את מלאכת ה'חינוך' לתלמידי הכיתות הגבוהות, ולהעביר להם כלים, בעזרתם הם יוכלו לחנוך/ לחנך את 'תלמידי' הכיתות הנמוכות.

עכשיו לביטוי 'תלמיד', ולביטוי 'בית ספר'.

מדוע בעצם הביטוי בית ספר, לא מקבל איזה עידכון טוב ו'בעיטה בישבן'...

מה בעצם עושים ה'תלמידים' בבית הספר? על פי זה נוכל למצא שם רלוונטי יותר.

כעת לביטוי תלמיד. האם הלימוד הוא עיקר הפעילות שהילדים מקבלים שם. ואם כן, מה הם לומדים?

אולי דווקא המילה אימון יכולה לתת לנו מרחב חשיבה, ולפתוח אותנו למצא פעילויות שמשקפות יותר את הלך התקופה בה ילדינו חיים.

לא ייתכן שמעל ראשי הילדים, אשר נדרשים לפקוד את בתי הספר, בכבוד, בשיתוף פעולה עם הוריהם, בהסכמה לכללים שחלקם חברתיים, אך חלקם הגדול פדגוגיים, יתנהל דיון, וההורים והתלמידים לא ישמיעו את קולם, ויחתרו לשינוי, לצמיחה, ולעידכון.

עכשיו קצת עליי.

אני סופרת, אני מלווה אנשים בכתיבת ספרם, מנחה סדנאות כתיבה, והכי חשוב, אמא לארבעה ילדים בוגרים, הצעיר עולה לכיתה (גם ביטוי משונה ולא עדכני) ח'.

מבין ספריי שני קצוות. האחד, 'יומן קריעה', על ילד שלא מסוגל להכין יומן קריאה... השני- 'לאהוב לכתוב', הכנה משחקית לכיתה א'. עבור ילד/ה שההורה שלו רוצה להכיר לו את עולם הכתיבה, בקצב של שניהם, בדינמיקה המיוחדת של הילד, בחופש...

בבקשה, אנא מאיתנו, נבקש שינוי פנימי, מערכתי, מיטיב, ומרענן.