עמיקם יסעור כותב על 'האבולוציה של אליאנה ונדב'

אילי ריינר סופרת חיפאית פרסמה כבר ב 1998 את הנובלה יחד עם זאת שזכתה למענק מטעם קרן תרבות חיפה, הייתי אחד השופטים. הופיעה בערב בהנחייתי ב"צוותא" שניהלה נאוה שפייכר יחד עם הרי בר שלום, רות ריכטר וסופר היידיש מרדכי שטינברג ז"ל. הקריין היה יונתן שוורץ. לימים מנהל תיאטרון הסטודיו כן פרסמה כמה ספרי לימוד וספריו סיפורת ערכה והייתה המוציאה לאור של הנובלה, 'ההר של אנה' של סברינה דה ריטה.

על הנובלה החדשה של אילי.

נובלה בכלל היא יצירת פרוזה בין סיפור קצר לרומן. צריך התעקשות אמנותית גדולה לכתוב נובלות אבל הספרות יוצאת נשכרת מז'אנר כזה. בולטים בנובלה זו הכתיבה בגוף ראשון. הטון המינורי. התיאור של שגרת חיים. תיאורים רבים של ציפיות והחמצות. גם מוטיב האמנות עולה כאן בנוסף לאהבה שהיא המוטיב המרכזי. תחושות שונות. אפיזודות של חיים. זווית ראיה של האישה. אהבה לגבר לצד תיאור מערכת יחסים בין שתי לסביות. זוגיות. תיאור עדין ומאופק תחושות של ריחוק וקרבה. לפעמים הקורא שואל עצמו ,מה עוד אפשר לכתוב על אהבה. והוא מגלה בה עוד ועוד פנים. השם היצירה עשוי להטעות. כאילו מדובר על איזו התפתחות בניתוח מדעי של יחסים. אך אין אלבה פני הדברים כ. זוהי נובלה בעלת אופי סובייקטיבי. נדב מתואר מזווית הראייה של אליאנה המספרת. דומה כי איזה חוט של תוגה משוך על פני היצירה הזאת. תחושה כי הדברים יכלו להתפתח אחרת. ואולי המושג אבולוציה מגלה כאן מעין תהליך הכרחי אשר לנפשות הפועלות אין שליטה עליו. זוהי כבר שאלה מעניינת לדיון. בולט האופי התיאורי של היצירה כאשר גם לדיאלוגים נודע תפקיד חשוב בעיצוב הדמויות. זירת ההתרחשות היא אורבנית. בית קפה, בית. תחושה רבה של אינטימיות מתעוררת בקורא את מהלך העניינים תחושות והמחשבות הן מרכזיות באפיונה של הדמות המספרת. קיים כאן גם המוטיב של הסתבכות. היריון סיטואציה של מצב בעייתי אשר עימו יש להתמודד. מצב זה מעמיד אתגר. עיסוקה של הגיבורה בציור הוא משמעותי מאוד לגביה . יש בו גם מימוש עצמי וגם דרך של התמודדות.. לפעמים נדמה לקורא כי הדרמה העיקרית מתרחשת בתוך נפש הגיבורה. בכל מקרה הנובלה מאשרת את משפטו של ז'ורז ברסאנס : "אין אהבות שמחות".

עמיקם יסעור. מתוך בוקר של ספרות בית מילר חיפה 22 במאי 2019

לדף הנובלה.