מה עשיתם בחופשה? -אילי סופיה ריינר

כל שנה, מידי תחילת הלימודים,

פותחת הגננת את היום בנוסח קבוע,

אין זה סוד- הָכּוֹל דרוכים,

במי תבחר הגננת, כולם מתוחים,

תיכף תשאל הגננת שאלה חשובה-

משפחות שלמות מתכוננות,

כדי שלנציג שלהן תהיה תשובה,

הגננת מחייכת, כולם כבר יודעים:

-"מה עשיתם בחופשה, ילדים?!"

מבול של הצעות מציף אז את הגן,

יש שמספרים על מקום מסוכן,

או מקום מאתגר.

יש שמספרים, על מקום שנסגר,

ואי אפשר לבקר בו יותר.

בנים ובנות, כל אחד בתורו

שלל חוויות,

הרים וגבעות,

הרבה ילדים כבר סיפרו,

והגננת מחכה לַבָּאוֹת.

ורק אני,

כל שנה הזדמנות מחמיץ,

להרים את היד, לספר ולהשוויץ,

בטיול מיוחד מאין כמותו,

הילד שמספר-

כל הבנים בחצר רוצים לשחק רק איתו,

רק עם הילד,

שאבא אותו לקח,

לטיול משפחתי הכי מוצלח.

ואצלנו, הרי מתוך בחירה,

בחופשה נשארים בבית, מְלוֹא הדירה,

כך שנים, זו כבר מסורת משפחתית,

מכינים אנו עוגיות ושומרים בפחית.

והיום, בחניה ליד הגן,

חש אבא במצוקתי,

ושואל לדעתי.

אנחנו נפרדים רק לרגע קט-

אני נכנס לגן, כמו בוגר לבד,

ואבא תיכף יחזור, ומשהו יהיה לו ביד.

ובגן, כשהגננת שואלת,

מה עשינו בחופש,

מרים אני את היד- משתדל להיבחר,

חוויות משבת, משהו קצת אחר.

והנה-

מבקשת הגננת לשמוע דווקא אותי,

ואני מתחיל,

וכמו מישהו אחר מדבר מדמותי:

-"זה היה...- אני מאלתר, וחושבים שאני נזכר-

שם בהר-

בילינו נהדר

קמח בצורה של חול..."

-"אל תתרגש חמוד-

אומרת הגננת בנועם-

יש לנו זמן לשמוע הכל".

זוקף קומתי, מִיָשִיר מַבָּט אל אחת הבנות,

ובמקום לספר, מתחיל אני לִמְּנוֹת

מקומות בהם בילו חברַיי כִּרְשִימָה

חייב שתצא לי חופשה מדהימה.

1. נהר

2. אגם

3. חיות גם

4. ברק ורעם, שמש חזקה ושלגים.

5. בתוך מערה מצאנו שלדים.

ואז אחרי סעיף 5. של הסיפור

מגיע אבא עם פחית עוגיות,

מעט באיחור.

-"עוגיות- אומר אבא- כמספר הילדים והגננות."

והגננת משתוממת-

-"בחיי איך הספקתם?"

ואבא עונה

-"כרגיל עוגיות של חופש או שבת"

אבל די לנו לאבא ולי במבט,

כדי שאבא שלי ייזכר

שהפעם העוגיות נאפו במקום לגמרי אחר.

ואני ממשיך-

-"על הר געש לפחות,

חוויה שאין לה רע ואחות,

שלוש מערות, שֵׁיט- קייקים באגם

אסור לשכוח, שסוס היה גם."

ואבא מצטרף-

-"פרח מוגן את ריחו רק שאפנו-

יפים עלעליו, חלילה לא קטפנו."

-"וכאשר אל ראש ההר עלינו כולם

הכנו עוגיות הכי טעימות בעולם.

לשנו בצק תחת החמה,

תנור בנינו בצורה חכמה,

רק את פחית העוגיות קיבלנו במקום- אז מה".

והגננת מצטרפת לסיפור, במחמאות-

-"נופים שכאלו לא רואים בכל יום,

הרפתקה, כמו שאתם מספרים,

אינה סתם כתמול שלשום."

וכולם מבקשים לפחות רמז אחד-

איך מגיעים למקום המיוחד.

ואנחנו לאנשי המקום נתנו הבטחה-

אסור לגלות לאחרים-

רק לבני המשפחה.

במקום תמונה,

מִתְרַּצֶּה אַבָּא לְבָקָּשַת הגננת ומסכים-

מזכרת אחת מטיול מקסים-

אבא נשימה עמוקה נושם,

לוקח עט ונייר ורושם

1 כוס קמח

¾ כוס סוכר

½ כוס חמאה

3 חלמונים של ביצה,

מעט מים קרים לפי הצורך.

(מעט קינמון מוסיף המון)

ללוש בידיים לבצק, ולתת לנוח במקרר

לאפות בתנור עד שמתחיל להשחים, לא יותר.

הגננת מודה לאבא על הבוקר המיוחד,

-"ילד כמו שלך, יש רק אחד,

בחברה להגנת הטבע,

יש לו (זאת אומרת לי) עתיד מובטח,

אתה בודאי גאה בו כל כך."

ואבא מחייך, מלטף ראשי ואומר,

-"אם לא מדריך טיולים,

מי יודע,

אולי משורר"

והגננת מוסיפה לשאול,

ואבא מוסיף לענות

ימה, וקדמה דרום וצפון,

אילו מקומות יש לאבא שלי בדמיון

ואני עולה על כסא ומכריז בְּבִטָחוֹן:

-"למי יש תיאבון?!"

מחלק מתוך פחית העוגיות,

לכל הבנים ולכל הבנות,

שפע עוגיות, בשלל צורות

וכשאני מגיע לילדה, שאותה אני אוהב,

אני מחלק עוגיה בצורה של לב.

והיא אוכלת, ובפה מלא שואלת, במבט של הרפתקה וכיף, אם בחופשה הבאה היא תוכל להצטרף...