הפרק הראשון של הספר- מתי הוא נכתב

אומרים שהדף הראשון נכתב בסוף תהליך הכתיבה. אבל אני לא באמת מצליחה לעשות את זה עכשיו. לא מצליחה פתאום להיות מי שהייתי. דמויות חדשות מתדפקות על עטי ורק הדמות ממנה ניסיתי להשתחרר היא כבר לא באה אלי... ואין אני רוצה בה בעצם, הרי כדי להשתחרר ממנה כתבתי אותה בכלל...

גדולים ממני כבר אמרו שהספר מסתיים, כאשר כבר אין כוח יותר לכתוב אותו.

לכל ספר יש סיפור כתיבה משלו. את סיפור הכתיבה של הספר, שזה עתה סיימתי לכתוב, לא אספר כעת. למעט מה שזה אך קראתם, ברשותכם, אביא פשוט את המילים הראשונות של הספר עצמו...

בחצר מתנופפים הוילונות הלבנים, אלו עם הפרחים למטה, אני ניגשת לבדוק אם הם כבר יבשים ומבחינה שהגלים פונים עכשיו דרומה למרות שהרוח באה מכיוון ההר, אבל זה קורה הרבה בעונה הזו. אני נוגעת בכביסה, אבל היא עדיין קצת לחה, אז אני יורדת למחסן שמתחת לבית ומוציאה מתוכו את כסא העץ שצבענו בשנה שעברה בצבע אדום ומעבירה עליו סמרטוט. אולה שואל באיזה צבע אני רוצה שהוא יחדש את הסירה שלנו. לא עכשיו, רק כשהיא תיסע בחזרה, אני הרי התחייבתי לקחת אותה לסיור בחופים, זו אולי הסיבה שבחרה דווקא בנו. חשבתי על ירוק וצהוב הוא אומר ושם את הצבעים שכבר הוציא בחזרה במחסן. כן, אני חושבת שזה יהיה מאוד יפה, אני אומרת. אז בינתיים אני רק ארוקן אותה, הוא אומר ויורד לסירה בשביל בכיוון החוף.

בוא, הכנתי לך ארוחת בוקר, אני אומרת ומניחה על השולחן את כד יוגורט, וסלט עגבניות, בעוד חמש דקות יוצאת פיטה מהתנור, הכנתי אותה עם הגבינה החדשה ומהתרד שקטפתי בבוקר.

הריח מעולה, אומר אולה ושואל אם גם אני אוכלת.

הוא בוצע את הלחם ומטביל בצהוב של הביצה ואני קמה, מוזגת לי יוגורט ועליו מפזרת שערות דבש ומערבבת.

אז הכל מסודר? הוא שואל.

כן, החדרים הנוספים יהיו נעולים, אותם עדיין לא ארגנתי, אבל, בוא תראה מה עשיתי מהחדר שלך.

אמא, סידרת מקסים.

סדין פסים כחול ירוק פרוס על המיטה. תראה כמה שהמנורות שהתקנת על הקיר מוסיפות.

על החלון תולים עכשיו הוילונות הלבנים עם הפרחים הסגולים הקטנים. חבל שלא היה כך כשאני חייתי בחדר הזה.

אני מתיישבת בכסא האדום, מניחה את המרפקים על השולחן, אתה חושב שהשולחן הזה יהיה מספיק גדול, או שצריך להחליף בשולחן אחר, היא ביקשה במיוחד חדר שיש בו שולחן. כן, עונה אולה, זה בהחלט שולחן סטנדרטי בגודלו, אפילו יותר מכל שולחן ממוצע, אז אני ניגשת לארון המצעים ופורסת על השולחן את המפה עם רקמת הצדפים.

אולה מוציא את השטיח העגול ופורס אותו בינתיים על רצפת הבטון בחצר. ומה דעתך על התפריט, אני שואלת אותו, ומוציאה פנקס קטן, היום אני אלך לקנות שזיפים בשביל עוגת הפירות.