לסיים לכתוב ספר

שמחה גדולה, הגשמת את החלום, כתבת את הספר שתמיד חלמת לכתוב... שנייה. אבל מה לעשות אם ההרגשה היא הפוכה ממה שחשבתי שיקרה? במקום לשמוח, אני עצובה, חווה תחושת ריקנות... טבעי! טבעי? השתגעת, אז בשביל מה כל המאמץ?

ספר הינו חבר לתקופת חיים. שומע הכל, מעניק תחושת סיפוק ומשמעות. והנה כשהוא נגמר, יחד איתו נגמרת גם חווית הכתיבה. תאמרו, אוקי, תמשיך לכתוב לעצמך. כן, ודאי, ובכל זאת, הספר ואני כבר נקשרנו. כתיבת ספר, משולה אצל רבים להריון, ואני מרגישה שזה מאוד דומה. לא פעם כינו אותי, את הדולה של הספר שלי... אז מה עושים? קודם כל- מותר להיות עצובים, זה לא נמשך המון זמן, בדרך כלל. בטח ובטח, שלא כדאי להתנפל על כל דרך שיווקית, כדי להיפטר מהעצב, הוא יעבור לבד, או בעזרת כתיבה (:

והי, ברור שאפשר להיות גאים בעצמנו, וגם להיות עצובים, אבל, העצב- בטח יהיה השולט... אם נתקלת בפוסט הזה, ואתה או את רוצים לשתף אותי, במה שאתם מרגישים, מוזמנים לפנות אלי, ואם זה נמשך זמן רב מידיי, אני מעבירה קונסטלציה משפחתית לסופרים, אז אפשר אפילו לבוא לסשן חד פעמי לשחרור מהספר.

ואם מביטים בתמונה, בעצם לא מן הספר אנו נפרדים, אלא מצונאמי היצירתיות שאפף אותנו.

איורים- עינבל ויסמן.