כל אלו- יהיו בסדנת כתיבה לילדים בני 9-12
אז האם המציאות יודעת לתת מענה לכל מה שאנחנו רוצים? לכל מה שאנחנו חולמים? לכל מה שאנחנו מדברים? מתי מקשיבים לי? מתי אני כילדה (בת כל גיל) חשה שאין לדבריי אוזן קשבת? מתי אני חשה שאין לי את האנרגיה להכיל את כל מה שהילד שלי מספר לי, ויותר מכך, את כל מה שהוא לא מספר. אז אני מרגישה שגרירה מחוייבת של מדינה עתיקה, היא מדינת האמנות, הפתוחה לכל דורשיה ולכל מי שבא בשעריה. אמנות, ובכללה הכתיבה, מזמינה את הדמיון שלנו לעבוד שעות נוספות, מזמינה את הסיפור שלנו, כן על ההוא שממנו התבאסנו, לבוא ולהעשיר את הכתיבה שלנו כהשראה.
אמנות שואפת לייפות את הכל, גם אם הדברים לא תמיד נעימים, עדיין עליהם לעבור למישהו אחר, אז נבחר בדרך הכי אסטתית כדי להעבירם הלאה ולשגרם אל העולם. נחפש את הדרך היותר תקשורתית כדי שהסיפור שלנו יעבור, נשהה כמה שנחפוץ, כי בכתיבה אף אחד לא עומד עם סטופר, (טוב זה לא ממש כך- אני נותנת משחקי כתיבה המוגבלים בזמן) אבל- אתם ודאי מבינים את ההבדל בין לכתוב את זה ובין להיות את זה. כל אלו- יהיו בסדנת כתיבה לילדים בני 9-12 ניפגש פעם בחודש, נזין את הדמויות שלנו בחוויות, נדע לעשות אדפטציה בין החוויה הפרטית שלנו ובין החווית העובר גיבור הסיפור שלנו... ניקח את הכל, ונוציא מתוכו את העיקר. נלמד לקשט את הסיפור בדברים שיעשירו את החוויה של הקורא... כן, ואת הכל נעשה רק ברמה הספרותית, אף אחד מהילדים לא ישמע ממני שאפשר לפעול כך בחיים- למרות שזה יחלחל אל החיים שלהם... בטבעיות.
Comments