כמה מילים על החלום, לכתוב ספר

אז מגיע הרגע הזה של הדף החלק, כן ההוא שמוציא לך לשון, כשאתה "מתיימר" לרצות לכתוב ספר. ספר בכלל! ראשון, המכונה ספר ביכורים, וגם ספר עשירי. זה תמיד להתחיל מהתחלה. ואיזה כיף זה הלא לדעת, ה-להגיע למדבר.

מתי הפעם האחרונה יצאת להרפתקה?

אז הנה, היא כאן, דף חלק וכל האפשרויות פתוחות לפניך.

נפלא, לא? כל מה שבקשנו, נכון?

אז...

זה יכול להביא כאוס בלתי רגיל, אשר יכול להפעיל את המצב לכל מיני כיוונים.

זה יכול לשתק את כל נקבוביות היצירתיות, זה יכול להניב אלפי טיוטות, או לייצר משפט פתיחה מוחץ שאחריו נשתתק למשך חודש.

להשתתק למשך חודש זה בסדר, אם במהלך החודש הזה נתרגל, בכל יום, כתיבה אינטואיטיבית, כי החודש הזה, בקלות, 'בעזרת' כמה ענייני דיומא דחופים יכול לצמוח לשנה, והנה נזנח את החלום שלנו לכתוב ספר, מי בכלל יקרא אותו, יש לי עדיין לא מעט עותקים שעוד לא 'העפתי' מהספר הקודם... אז למה לטרוח... מכירים, לא?

אבל לכתוב ספר, זה לא לטרוח. לכתוב, זה יותר-

לצרוח, בצורה שבנויה לתלפיות, זה לקחת את הדבר שיושב לך (יבחר כל אחד את הצ'קרה הנעולה שלו) ולהתחיל להניע אותה.

לפתוח אותה כמו בצק, תחת ידיה המקצועיות של סבתא שיודעת לבזוק על הבצק שמן ולרדדו לכדי עלה ענק, וממה עשוי הבצק, שמקבל מאיתנו תשומת לב, אם לא מאותן אנקדוטות בחיינו אלו שעדיין מושכות בשרוול חיינו ואומרות, רגע, חכה, אל תרוץ כל כך מהר, הקצב הזה לא בשבילנו.

אז אנחנו לוקחים את הרגעים האלו, ומלבישים אותם בבגדים פנטסטיים, שמזמינים את הדמיון לנו להפרות את הסיפור האמיתי, לאתגר את סיפור חיינו, להרים אותנו כגיבורי הסיפור ומאפשרות לנו להשמיע את הקול שלנו בצורה הכי קסומה ואותנטית שיש.

ואם לא די בכל אלו, אז, הי, במגירת החלומות שלנו מתפנה מקום לחלום חדש, שמקומות בתור ההגשמות יבוא מיד אחרי שנגשים את כתיבת הספר שתמיד חלמנו לכתוב.