יומן קריעה- וכמה מילים על כתיבה

יש הרבה מאוד ילדים שלא אוהבים לקרוא ספרים,

אבל יש גם הרבה ילדים

(וייתכן שאלו אותם ילדים בדיוק)

שאוהבים לכתוב ספרים.

לפני שנה הקראתי במסגרת מפגש משוררים וסופרים, מתוך טיוטת הספר יומן קריעה.

עברה שנה, אולי קצת יותר- והספר יצא לאור.

להוציא לאור ספר ואז לספר על כך ברשת, זה לא פשוט.

לכאורה הכי פשוט שיש, אבל כשאת מוציאה ספר, ומספרת על כך, לצד תמונות מרגשות (אפילו יותר) של תבשיל שיצא הרגע מהתנור, יש תחושה של למה לטרוח.

אז למה באמת לטרוח על כתיבת ספר, על עימוד הספר, מציאת האיורים, הדפסתו, ואז השקתו?

משום שיש טקסטים שהכותב אותם מבין שיש בהם משום מדרגה בהתפתחותו, הן בהתפתחותו האישית, והן בהתפתחותו הספרותית.

ואז, אין ברירה אלא לצאת למסע הכתיבה שבסופו, יש ספר, שהוא אוחז בידו, עם כל התמימות שבדבר, ואפילו האיוולת שבדבר, בייחוד בספר כמו זה, שמתחיל במילים-

יש הרבה מאוד ילדים שלא אוהבים לקרוא ספרים,

אבל יש גם הרבה ילדים

(וייתכן שאלו אותם ילדים בדיוק)

שאוהבים לכתוב ספרים.

אז אם גם אתם, כמו עיליי פרנקי, לא אוהבים לקרא ספרים, או אולי אוהבים לקרא ספרים, אבל לא אוהבים לכתוב עליהם יומן קריאה- כנראה שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם לפספס את הספר הזה.

אין בו הרבה עמודים- 50 עמודים זה לא הרבה, נכון?

ויש סיכוי שמיד בתום הקריאה- תתחילו לכתוב בעצמכם.

ואז- יש סיכוי שגם אתם, משתחלוף תקופת הכתיבה, במידה והטקסט יהווה קפיצת מדרגה, אישית או ספרותית, עבורכם, תצאו לעולם הפייסבוק או הרשת, ובתומכם הרב תעמדו גם אתם עם יצירה שכתבתם, לצד תמונות תבשילים שמעלים חבריכם, ראו הוזהרתם- אבל כשאין ברירה- בוחרים את הברירה היחידה.

תהנו מהתמימות שבחיים ושבאמנות.

למעבר לעמוד הספרק- ליחצו על הבייגלה...