יוגה דיאדית

מזה שנים שהיא זוכרת איך אביה חזר ואמר באזניה, כיצד הפסידה את הפעילות שתיכנן, זאת רק בגלל שאמה לא שחררה אותה בזמן הנכון למשמרת שלו. כך הולכת שחר וסוחבת איתה הפסד שלא היא היתה אחראית לו, פעילות של יוגה דיאדית, משהו שברור לכל אחד מהמטפלים, ששמעו ממנה את הסיפור, שהיעדר הפעילות מאדירה בחסרונה, אלף מונים את הפעילות עצמה, שלו היתה מתרחשת, ודאי היתה נשכחת בבליל אירועי החיים ואירועי הילדות שקהו עם הזמן, ונעלמו בתהום הנשייה, אבל, באין תיקון, ממשיכה שחר לבכות בינה ובינה על החלב שנשפך, ובטח שהיא בוכה כשהיא עומדת על קברו של אביה.היא כבר עורכת דין מצליחה, ורק דבר אחד היא לא מצליחה, וזה לשחרר את הפספוס של אותו בוקר בחופשת פסח, ובצבעים שאביה צייר לה את האירוע שתכנן והתפספס בגלל אמה ובגוונים שהיא הוסיפה, היא רק רואה כמה טוב היא הפסידה. והנה היום כל זה נחלת העבר, היא יורדת במדרגות האולם בו היא לומדת את הוראת היוגה, זאת אחרי שהעבירה התנסות מוצלחת, כחלק מלימודי ההסמכה שלה, ומה שמתוכנן כמובן, קבוצת הורים וילדים, יוגה דיאדית שתעצים את הקשר בין ילדים להוריהם, ואשר תעשיר הן את חווית הילדות והן את חווית ההורות.'אני מאושרת', אמרה לעצמה, כשחזרה לביתה, יודעת שזה קרה בגלל שפעלה לפי הסדר הנכון, יש עוד מבחן אחד על להסמכה, וגם בו היא תצליח.לפעמים, אלמנט ההמצאה, שכל כך נטמע בה, כשנסו לבנות סדנה יותר טובה מזו, אליה לא הספיקו להגיע, אלמנט ההמצאה חייב לפעמים לסור הצידה, הרי כיצד תצעד ביער החיים, אם תתנגד כל הזמן לשבילים המסומנים בו, ורק תחפש ותיצור בו שוב ושוב שבילים חלופיים... הנה לה מחשבה חלופית לחייה. היא מתיישבת בסלון היער, נשענת על הספה הירוקה, לוקחת את הנייד לידה, ונרשמת לאפליקציית הכרויות, מי יודע, אולי שם אכיר מישהו להיות איתו, אולי הכל בעצם הרבה יותר פשוט ממה שתמיד חשבתי. נכתב בכתיבה איטואיטיבית, בעקבות שיחה על פי תנועת הסיפור