טִפַּת הַרְפַּתְקָה- אילי סופיה ריינר

לפחות פעם בשנה, ודווקא בחורף,

מרגישים שמספיק,

שאין כוח יותר להספיק,

הימים דומים זה לזה, אחד לאחד,

לפחות פעם בשנה ודווקא בחורף-

כולנו מצפים לאורח מיוחד.

עומדת טיפת נוחיות על צמרת ענן,

מסבירה מדוע נדדה דווקא עד כאן:

-סיפרו לי שפה יש מזג אויר מצוין,

אף אחד לא טיפה מצונן,

אף אחד לא טיפונת קופא

אף טיפה לא צריכה לראות רופא!

כל התוכניות הן יפות,

אבל לפעמים תוכניות מתחלפות

שורק הקור, ומקפיא שמי חורף בתנועות מלטפות.

העיקר- אומרת טיפת שמחה- שלא יהיה קר,

מזמינה חברותיה הטיפות להתחמם במחול,

ענן מחליף צבעו מאפור לכחול,

וטיפת הבנה עוד מנסה להסביר, אבל לא מספיקה

אנחנו שלג- אנחנו שלג- אנחנו שלג-

מאושרת טיפת הרפתקה.

ורק טיפת מבוכה, מחפשת מטריות,

לא מבינה איך זה יכול להיות,

שבני האדם מברכים את בואה להגיע,

תיכף היא תחדל להיות שלג, (שתיזהר),

מרוב תדהמה היא מתחילה להזיע.

פעם בשנה בחורף, זה קורה עכשיו וכאן,

נעמדת כל המשפחה, ומביטה מבעד לחלון על השלג הלבן.

המשפחה אומרת תודה,

מרגישה שזה לכבודה-

והדרכים חסומות,

ככה שאף אחד לא הולך לא לגן ולא לעבודה.

יום קסום על גבעת-שלג לבנה,

ייתן לכולנו כוח להמשיך עד סוף השנה.