הקשר שבין אורנגאוטן והחוקר שלו- ספרים קטנים

בכולנו שוכן גם האורנגאוטן וגם החוקר.

בדרך כלל הם די מאוזנים, כלומר גם אם אנחנו יותר האונגאוטן, ובין אם אנו יותר החוקר, מצאנו לנו איזון שבתוכו אנו חיים, בין החמאה לפרוסת הלחם.

אבל דווקא ברגע השיא- של מי מהם, החוקר או הקוף שבנו, אנו חשים בהיעדרו של הצד השני.

למה זה קורה?

כי בעוד שבטננו שקטה וטובת לב עם קצת חמאה וקצת לחם כפרי, הרי שאם ניתן לה המון חמאה ורק חמאה, היא תקרא לנו להביא את הלחם, איפה הוא הלחם, היא צועקת.

כשאנו משלימים משימה חשובה בתחום אחד, הקוף או החוקר, מיד מועצם התחום הזה ובגלל שהורגלנו לאיזון בין השניים, קופץ (אצלי- החוקר) הנעדר ומנסה להסב את תשומת ליבנו אליו,

האמנם?

או שזהו רק חוסר הביטחון הנהדר שמחפש את מה שאיננו, על חשבון מה שישנו הכל כדי שלא להגיע לצמרת העץ, ולקוקוס המושלם ביותר.

אבל אני- לא החוקרת, (לא?) פשוט מוציאה בימים אלו ערכה נהדרת, שיכולה לסייע לילדים לקרא בנעימות ובנוחות, יכולה לעזור למורות ולמורים להעביר את מיומנות (מילה של חוקרים) הקריאה לילדים בקלות ובשעשוע.

איני החוקרת? הלא אם רק הייתי יושבת על הענף, וטובלת לי את חתיכת הבננה במים ואוכלת, לא הייתי יוצרת את ערכת הקריאה.

כלומר יש בי את החוקרת שעצרה, וחקרה את קליפת הבננה, את מלאכת הקריאה, כדי לפשט את הקריאה. אז מה חסר לי?

חסרה לי גם עמדת החוקרת שמאשרת שזהו האורנגאוטן הנכון ושהמחקר הצליח.

וחסרה כמובן גם שמחתו ופשטותו של אונגאוטן השמח בחיות הנפלאה שלו אי שם בין ענפי עץ החיים הירוק והמדהים בג'ונגל היום יום הסובב את כולנו ומאפיר את היער.