הסיפורייה הפנימית- מה שאנחנו מספרים לעצמנו

שפת התינוקות היא שפה אוניברסלית. תינוקות מסין, תינוקות מארה"ב ותינוקות מישראל משמיעים בכי ובו צליל נננ... כשהם רעבים, אההה כשהם עייפים ויש עוד כמה קודים כאלו... אם מקשיבים להם בראשית הבכי, אפשר להרגיע את מבוקשם, אם לא מזהים מה הם מבקשים מאיתנו, ולשם מה הם בוכים כך ולא אחרת, הכל מתערבב עם הכל, ויוצא שתינוק שבוכה כדי שירימו אותו, וידפקו קלות על גבו, כדי לשחרר , בעצם מקבל אוכל, ותינוק שבוכה כדי לאכול, מתערסל לקראת שינה. הבכי לא נפסק והתסכול חוגג.

מהיכן באים הסיפורים שלנו. וכן, יש לנו יותר מסיפור אחד. אנחנו מתנהלים בתוך עלילות, סיפורים שסיפרנו לעצמנו, ומספרים לעצמנו, סיפורים על פי מעללינו, וכשאנחנו פוגשים אדם נוסף, סיפורים נשזרים בשלנו, משפיעים על הסיפורים שלנו ויוצרים עוד ועוד קומבינציות נרטיביות.

פעמים רבות, בדיוק כמו אותו תינוק, אנחנו חיים סיפור אחד, בטוחים בצדקת דברינו, כשבעצם סיפור אחר השפיע עלינו ולא ידענו, והמשכנו על פי המידע הנעלם מאיתנו אל הסיפור הנוכחי, אותו אנחנו חיים ברגעים אלו ממש! לפעמים סיפור אחד מסתבך ולא מרפה, משהו בעלילה לא מתארגן, ואז, או שאנחנו מחפשים סיפור חלופי, או שאנחנו שוברים את הראש, הסיפור הזה העקש מסתעף לעלילות נוספות, מצטרף לסיפורים אחרים, וקדימה ליפוריית חיינו נוסף עוד סיפור שישפיע על כל מי שעימו נגיע לחיבור. תארו לעצמכם תסריט כזה, שמישהו, אדם בשעת צהריים, משוחח עם עצמו או עם שותפו לחיים על הסיפור הנוכחי ואיכשהו מתוך סיפוריית האחר משתחרר סיפור שבעצם השפיע על הרבה מן המהלכים של האחד אי שם הרחק בהסטוריה המשותפת שלהם והם חברו לדרך אחת. ביער חייהם הסבוכים, כל אחד עם הסיבוכים שלו, ופתאום בהירות... פתאום משהו נפתח... פתאום אדם מקבל הצצה למקור אשר הביא אותו לפעול דווקא כך, ולא משהו אחר שכיכב בסיפורים שלו את עצמו... רגע מכונן שיכול להיות נקודת מפנה לכל הסיפורים מעתה ועד עולם, או לפחות עד הפעם הבאה שמשהו יתבהר שוב...

לא תמיד זה בא לבד... לפעמים מפגש צהריים על הספה מביא את זה... לפעמים הצצה בכתיבה לתוך הסיפורים שלנו עושה את העבודה...

סיפורים שלא היו וכן נבראו, יקחו מאיתנו את המושכות ויקחו אותנו אל מעבי היער, או דווקא אל הזוהר השמימי, אנחנו חתיכת סיפור, זה בטוח, ולא רע לפעמים למצא אוזן קשבת לסיפורים שאנחנו... לכתוב אותם, את הסיפורים שלנו, לנתב אותם לתוך עלילה נרטיבית קוהרנטית, יכול לשלוף מתוך פקעת הסיפורים שמהם מורכב האני, סיפור אחד ולעשות לנו סדר בסיפורייה הפנימית... ואולי בפעם הבאה שנקשיב נשמע את ה נננננ.... של התינוק שבנו, ונציע לעצמנו בדיוק את מה שאנחנו מבקשים, ליקירינו בדיוק את מה שלשמו הם בוכים. ננננ... אני רעב- תנו לי אוכל, אל תשימו אותי לישון על בטן ריקה... הקשיבו לנו... יש סיכוי שגם אנחנו נוכל להקשיב לסיפורים של אחרים...

ואז נוצרת תחושה יותר קלילה בסיפור הנוכחי שאנו חיים. מנגינת הרקע שמפזזת מעליו, נעימה וזורמת ואפשר לדלג בתוך הסיפור לצליליה ולהיות שמחים. הלוא לשם כך נתכנסנו, בעצם, נכון? אה, כן, ולא כדאי לתת לפחד לעצור אותנו מלהיכנס למעבי הסיפור, האור מגיע רק אחרי החושך... יכול להיות שכשנגלה שלא קיבלנו לאכול כשבכינו ננננ.... נוכל סוף סוף לוותר על הארוחה הזו לפני השינה, ונוכל להיכנס לג'ינס שכבר מזמן התכוונו למסור לחנות המיחזור השכונתית צעד קטן בחנות המיחזור- צעד גדול לנו.