גם לישון שנץ, וגם ללמד לקרא שעון

אז ללמד לקרא שעון אנלוגי נראה בעיננו ההורים, וגם המורים משימה לא פשוטה, ולפעמים מיותרת.

אבל האמת שדי כדאי שהם ידעו לקרא שעון אנלוגי, ולו בשביל שהביטוי כיוון השעון יהיה נהיר עבורם, לכשיגדלו.

אז הנה רעיון לכן המורות... אתחיל בהפעלה, ואז אעבור לספר איך הגעתי אליו.

מדובר בהצגה.

מה צריכים?

שעון אנלוגי שעובד!!! הכי חשוב

שמיכה, זו יכולה להיות מפת השולחן, או סווטשרט,

שלושה כסאות מחוברים זה לזו.

לוח ריק.

שחקן ראשון ההורה- איך בוחרים שחקן?

מי מהילדים קצת עייף, וזקוק למנוחה קלה?

שחקן שני-

מי מהילדים רוצה לשחק, בקוביות, או בכל דבר שיש בנמצא?

אז הבנו ש..

המתנדב הראשון הוא ההורה- הוא מפהק, ממש עייף,

המתנדב השני הילד- רוצה לשחק עם ההורה.

ה'הורה' אומר לו-

כששני המחוגים יהיו על השעה 11 (למשל, תלוי באיזו שעה השיעור) תוכל להעיר אותי...

ה'הורה' מצייר על הלוח שעון עגול ובו מופיעה רק השעה בה נקב, ואליה מכוונים שני מחוגי השעון.

ה'הורה' ישן

ה'ילד' משחק עם עצמו, ובכל זאת ער לתנועת השעון, הוא יעיר את ההורה בשעה הנקובה, זו המצוירת על הלוח.

כשהשעון מגיע לזמן המדובר ה'הורה' וה'ילד' משחקים כמה דקות. נניח 5 דקות.

המורה מציירת על הלוח כיצד ייראה השעון משיחלפו חמש הדקות שמוקצבות למשחק המשותף.

מה הרווחנו?

הילדים מבינים שיש תנועה, הם מביטים בשעון.

בפעם הבאה, עושים את ההצגה בשעה אחרת.

זהו כמובן גם רעיון להורה האמתי בבית ולילדו. אני מקווה שבבית ישחקו יותר מחמש דקות

ועכשיו אני כבר לא צריכה לספר כאן איך הגעתי לרעיון.

תהנו, ואשמח לצילומים מן הכיתה, אפרסם אותם בבלוג, עם קרדיט. (כמובן ללא שרואים את ילדים)