בשושן הבירה- מיכאל ריינר

חלום מופרח ומטורלל , שנכתב ברוח הזמן ב-7 דקות שרבוט ו- 70 דקות של עיבוד ועריכה

7 דקות בכאן ועכשיו, הוא משחק כתיבה אינטואי

טיבי, ומזמין את הכותב, להזרים את כל מה שסביבו, את כל מה שבחושים. זו כתיבה שנמשכת 7 דקות, ותפקידה לשחרר את היד, דרכה את החשיבה, ואם בכתיבה המוח מקבל תחושה של מותר, ומשחורר, יש סיכוי טוב, שהוא יזכור את זה, ויהיה פחות תפוס גם ביום יום.

בדרך כלל פוליטיקה מחוץ לתחום... טקסט יוצא דופן. טקסט אורח בבלוג, (הכותב הוא אבא שלי) העונג כולו שלי. בשושן הבירה (שושן נמצאת בכל מקום שאני נמצא) מלך מלך ושמו אחשוורוש ( שהוא בעצם אני ).

מרדכי היהודי היה יועץ המלך . הוא הציע לו לראות את הממלכה באמצעות כלי טיס מודרני, כדור פורח (יודעים איך הוא ממריא אבל לא יודעים איך, היכן וכיצד הוא ינחת) . המלך היה מוכן להרפתקה אבל רק בתנאי שמרדכי יצטרף אליו (בקיצור, אני מפחד). ואכן נכנסנו שנינו לכדור הפורח כדי לראות בחצי שעה גורלית מה קורה בממלכה ומה יעלה בגורלנו. הכדור שלנו המריא ובעוד אנו מסתכלים למטה ונהנים מהנוף היפהפה החל הכדור להיטלטל ברוח ימינה ושמאלה – פעם רואים את השמיים ומיד רואים את הקרקע מתקרבת.- מפחיד ! . מה לעשות? לצעוק "הצילו"? להתפלל? להדליק אבוקת חרום? אבל אנו בחרנו ללכת עם הפחד . עוד מעט ניפול אל תוך הביצה [הפוליטית], שנמצאת מתחתינו, אך מאיפה לוקחים את תעצומות

הנפש כדי להאמין שכאשר ניפול נמצא שם את מי שיצילנו . מתקרבים, מתקרבים ועוד מעט נתרסק אך הנה קרה הנס ובנימין הקרפד קלט אותנו בזרועותיו וקיבל את פנינו כנסיכים. כאן הוא המלך ואנו רק נסיך ויועץ. והנה, לאחר שנחתנו, הבחנו שלבנימין יש עדר שלם של צפרדעות שמבקשות להתמסר לו. הוא זכה בהן רק לאחר שהצליח להתגבר על כל יריביו הקרפדים, שאיימו על מלכותו. ואיך הוא עשה זאת? בערמה ! הוא הציע לחזק שביריביו, אסד הגנצאי, תפקיד של קרפד חלופי כדי ש"יוותר על ביתו ויעבור לארמון רב תפארת". וכשהטמבל הזה הסכים פווףף ... אסד עף באוויר והתרסק אבל כך גם נגמר החלום שלנו ...

ככה זה בפוליטיקה. תודיעו לביבי !