בבואי לכתוב ספר, אני הולך לקבל עוד כמה מטעמים, שבכלל לא חשבתי עליהם.

(הטקסט כתוב בגוף זכר- אבל פונה לשני המינים)

אז מה אנחנו מקבלים ומקבלות.

בבואי לכתוב ספר, אני הולך לקבל עוד כל מיני מטעמים, שבכלל לא חשבתי עליהם.

הנה כמה דברים שהבנתי, מאינספור פגישות עם אנשים שהם וסיפוריהם מתארחים בחדרי לבי.

אחרי שאני עושה את זה כבר למעלה מעשור, אני מבינה מה בעצם, אדם מקבל, בנוסף לספר עצמו. 1. אדם שכותב ספר מקבל תשומת לב לעצמו, מישהו מקשיב לו. 2. האדם אינו לבד, לא רק עם הפרויקט, הפרויקט, הספר- הוא רק תירוץ- מישהו עושה איתו משהו (במקרה שלנו ספר.) 3. האדם נמצא בתהליך של הגשמה. כלומר הוא גם נוגע הרוחני, ובד בבד מגשים אותו, אות אחר אות, עמוד אחרי עמוד. גם כאן- הספר הוא רק תירוץ. הרי אנחנו עוסקים בהגשמה בחיינו, כל הזמן. והנה נכנס אדם לתוך תהליך שבו הוא לא חייב לאף אחד כלום, חוץ מלעצמו- והוא עושה את זה. (במקרה שלנו- ספר) 4. מתי לאחרונה סיפרת משהו ומישהו הקשיב- אז הנה אנחנו לוקחים חלקים בעברינו, בין אם מודעים ובין אם לא- לא רק שמישהו (הכותב עצמו, וגם אני) מקשיבים, אלא שיש כאן עיבוד של מה שקרה, או של מה שיקרה (במידה וזה דמיוני) אדם זוכה ללוש את רגשותיו. 5. בדרך כלל יש נטייה לעשות ספרים יפים- אז האדם זוכה לעשות טרנספורמציה של אירועים לא פשוטים (לפעמים) לקריאים, נהירים (לו ולמי שיקרא) 6. אנחנו מזדכים על חומרים, כותבים אותם, מורידים אותם מהדיסק- ומפנים מקום לזכרונות חדשים. 7. אנחנו בוראים מציאות שלא היתה יכולה להיות קיימת בלעדינו. (הדמויות שלנו נובעות מן המציאות, הן בעצם בנויות מאיך שאנחנו מפרשים את המציאות, ואז- אנחנו לא סתם אומרים- חשבתי כש- אלא, בונים ממה שחשבנו- מישהו חדש, שיכול להכיל בתוכו את מה שחשבנו.

8. מותר לי לטעות- איזה כיף, מותר לי לתהות, להתעכב, ומותר לי לטעות. הטעויות בכתיבת ספר- עשויות מנייר.

וכל זה במפגש כתיבה (במקרה הזה, אתי)