אז מתי אדם פונה לכתוב ספר

אז מתי אדם פונה לכתוב ספר?

לכאורה ספר זו מילה ברורה, מובנת כולנו יודעים מהו ספר, כשאנחנו מחזיקים דבר כזה ביד שלנו, אבל מה קורה בכיוון ההפוך.

מה קורה לקראת כתיבת הספר?

כאן צצות ועולות שאלות רבות. ופתאום מבינים שכל ספר צופן בחובו

מטרה אחרת.

כוונה אחרת,

וסיפור אחר.

יש אנשים שלא יכולים לחיות בלי לקרא ספר, ואם הם מסיימים לקרא אחד הם חייבים חייבים שיהיה להם כבר את הספר הבא בבית...

ומה לגבי מי שכותב ספרים?

ממש כך- בדיוק- רק בכיוון ההפוך.

אם סופרת לא כותבת ספר- היא- מרגישה אבודה.

מה נותנת לנו הכתיבה?

נקודת הסתכלות חדשה על חיינו, האישיים, הרומנטיים, המקצועיים.

הספר מתקדם בקצב משלו, בקצב משלנו.

לחרוש את אותם תלמים

אפשר לחרוש את אותם תלמים שוב ושוב, ואפשר לרוץ על השורות מהר.

בשלב מסוים הופך הספר מציאות מקבילה לחיינו.

אנחנו מרוויחים אפיק חדש בו זורמת האנרגיה שלנו. כשזה קורה לכותבים שאת כתיבתם אני מלווה אני רואה את האושר בעיניהם.

אושר שאני אישית, מכירה רק משם, רק מהיצירה השופעת, הרוגשת, והמסעירה את חיינו