7 דקות בכאן ועכשיו

7 דקות בכאן ועכשיו, הוא תרגיל בכתיבה אינטואיטיבית. יש לו הנחיות פשוטות. כותבים בלי הפסקה במשך שבע דקות. אם נתקעים- כותבים שוב ושוב ושוב ושוב, את אותה המילה, עד שהיא משעממת, ואחריה נכתבת מילה חדשה. הכתיבה היא בעיקרה כתיבה חושית. מביאים אל הדף את מה שרואים, שומעים, מריחים, חשים. אם נכנסת מחשבה, לא מתנגדים לה, אבל- ברגע שאנחנו מבחינים שאנחנו מפתחים מחשבה בכתיבה, מומלץ שוב להביא אל הדף את מה שאנחנו מרגישים, רואים שומעים. בוקר אחד, אמרתי- לא יכול להיות שאני לא כותבת לעצמי, כתיבה שיווקית. אני הרי יודעת לכתוב. מותר היה להעלות רק פוסט אחד. אבל אני הרי מציעה מגוון של דברים. הרגשתי שמשהו לא זורם, אז ירדתי מהמחשב, ופניתי לכתוב בכתב יד. (הקלדתי אותו אחר כך- כדי להעביר אותו הנה) השתמשתי בטכניקת 7 הדקות בכאן ועכשיו.

בהתחלה- כתבתי 7 דקות של כתיבה שיווקית- אבל אין חיה כזו- אני הרי לא יכולה להחליט בתרגיל הכתיבה הזה.

שבע דקות כתיבה שיווקית. חוסר סדר. אני מביטה סביב. לידי, על השולחן מספר דברים שאינם קשורים זה לזה. הנטייה הטבעית שלי, בגלל שאני מנסה לכתוב משהו שיווקי, הוא לסדרם. הצל שלי נע על הדף בצורה כל כך ציורית, אפשר לראות בו בכלל פרפר. אז אני כותבת את מה שאני שומעת וזה צלצול הטלפון המעורר. את מה שאני רואה- הבהוב. אני קמה להסתיר אותו. מפתחות מספריים עט שלא כותב קוף מפרווה. הוא מונח על הספה שלידי. מגבת בריכה. למה אני שמה לב לכל מה שמסביב הלב. הנשימה שלי כבדה. רק בוקר והנשימה כבדה. זו בעצם הסיבה שפניתי הנה לכתיבה הזו. משהו לא זרם לי בכתיבת פוסט שיווקי לקבוצה מקומית. שרירי הפנים שלי תפוסים. כשאני שמה לב לזה, אני מרפה אותם. בעקבות זה, גם את הצוואר אני משחררת וגם עוצמת הלחיצה על העט נעשית חלשה. אני מסובבת את הראש. מה פתאום לכתוב עכשיו. עכשיו צריך ספורט. יוצאת לבריכת השחייה. עט לכל דבר (כמעט).

הצלחתי לצאת מתבנית החשיבה שהייתי נתונה בה.

לפעמים שחייה יותר מתאימה. כבר כמה ימים שאני מוותרת על השחייה. אני רוצה לשחות עם הבן שלי. הנה הלחיצה של העט חוזרת, אבל לא על חשבון הלחץ בגוף. אני 'סוג של' מחכה לו שיתעורר. זה קורה בערך ב 12.00 קרוב לגילו. הצהריים אינם השעה הטבעית שלי לשחייה ולכן אני לא הולכת לשחות בצהריים. וגם לא בבוקר. תודה על כתיבה קצרה של 7 דקות שהזניקה אותי לשחות את שחיית הבוקר. אני אוהבת לשחות.

אחרי שהבחנתי שכתבתי מחוץ לתבנית החשיבה שלי, משהו בי הזמין אותי גם לחיות מחוץ לתבניות, וקמתי ופעלתי אחרת מתבנית היום הקבועה שלי.

בין השעה שבע בבוקר לרגע הזה, עברו כשבע או שמונה שעות. עשיתי בהן דברים שדחיתי הרבה זמן, ואני שמחה שעשיתי אותם מהי המטרה של כל זה?

אחר הצהריים, הבנתי שלא כתבתי את הפוסט השיווקי ההוא, לקבוצה המקומית ההיא, ותיכף יהיה 24.00 ולא אפרסם דבר. אבל המחברת שכתבתי בה בבוקר קראה לי, והמשכתי לכתוב בסגנון ה 7 דקות בכאן ועכשיו.

יש כאן שתי מטרות- אוי ואבוי- זה עלול להיות לא ממקוד. הרי רציתי להגיע לפוסט שיווקי.

אני קולטת את זה, ובכל זאת ממשיכה לכתוב בצורה אינטואיטיבית, לפי ה'הוראות'.

חומוס. רעב גדול שמתחיל להירגע בי. הבן שלי מדבר במשחק המחשב שלו. איזה קול חמוד יש לו. מפתחות. אני צמאה. אני קמה לקחת לי כוס מים. על השולחן בכניסה לבית יש קטלוג של איקאה. איקאה זו חנות רהיטים שיש בה המון פריטים.

וקרה דבר מעניין- גיליתי שאני מעין חנות מילים קטנה (ביחס לחנות הרהיטים הגדולה, לא קטנה סובייקטיבית, כמובן) בעקבות החשיבה החדשה הזו, שהגיעה, ניגשתי לאפליקציה, ויצרתי לעצמי מעין קטלוג ובו דברים שאני נותנת. את הקטלוג הזה העליתי לקבוצה ההיא.

אני מדפדפת בקטלוג, וחושבת על עצמי, על קטלוג שמכיל את מה שאני מציעה לעולם. כן לעולם, אבל נתחיל בקבוצת השוות של חיפה. אני מציעה- ליווי כתיבה מגיל צעיר ועד מבוגר. לא יחד, כמו איקאה בערך. במדור הצעיר יש חוברת הכנה לקראת כיתה א', יש בה את כל מה שאתם צריכים אבאמא כדי לחבב על הילד את עולם הכתיבה ולהשפיע עליו לאהוב לכתוב. המשך מסלול- אני מציעה לך סדנת כתיבה שתזמן אצלך חשיבה מטפורית ויצירתית ותזמין אותך לבנות דמות ספרותית (בדמותך). אם ממשיכים הלאה- אפשר להגיע לליווי כתיבת ספר, זה יכול להיות ספר מקצועי או ספר שירה, או הנובלה שתמיד חלמת שתכתבי. ואם חלומות- אז אני מציעה מפגש של הורה וילד להתבוננות בחלומות שלכם... זו סדנא בהשראת 'החלום הגדול של פרודיט הקטנה', ספר שהוצאתי לפני חודש, וכבר שמעתי, שהספר מזכיר למישהו, שמותר לחלום בגדול.

החשיבה מחוץ לתבנית החשיבה שלי, הגיעה כי פעלתי מתוך מקום אינטואיטיבי, הכתיבה באינטואיטיבית, הובילה אותי לעקוף את החשיבה הקבועה שלי, וזו שגם מגבילה אותי, מלראות דברים לגמרי שונה.

חלפו 7 הדקות. כל פעם הן מביאות משהו אחר. התפקיד העיקרי של 7 דקות בכאן ועכשיו הוא להתחבר. הפעם- בתום הכתיבה (השנייה)- פניתי לבנות לי קטלוג... יש לי עוד מה לעבוד עליו- אבל יש לי כיוון חדש לגמרי. (כבר הייתי עייפה)

ה'עסק שלי', הוא חנות קטנה ובה מספר שירותים שאני מאמינה בהם- כולם עשויים מכתיבה.