.עיבור הוא רומן שבלבו עומד תהליך התפתחות והתפכחות
.התהוות עצמנו מתרחשת בכל רגע ורגע של חיינו
,יש רגעים בהם עצמת חיינו מתגברת, אלו נקודות הקפיצה שלנו
?אך האם נעיז לתת את הקפיצה הזו, ולחוות את כאבי הצמיחה

אור כתום
 

איזה כיף החושך הזה, ככה בצהרי קיץ חם. זהו. נגמר היום. אני נכנסת הביתה, מסיטה את הוילונות החדשים, בא לי סרט טוב, סרט כזה שאני ארגיש שאני רואה בעצמי משהו שלא ידעתי קודם. אני מוציאה את העליונית החדשה, ממלאה את הכיור במים פושרים, מוסיפה ג'ל כביסה, המים נצבעים סגול, טוב שלא הכנסתי למכונה, אני סוחטת את כל הצבע והסבון מתוך הבגד, אז יוצאת לתלות בחבלי הכביסה במרפסת. כרמי מסמן לי משהו בתנועות, מצביע על הגג, אני לא מבינה אותו, אז חוצה אליו.
"לא היית צריכה לבוא עד כאן."
"לבוא עד כאן..." אני צוחקת, "כמה צעדים, מדדנו פעם, לא?"
"פשוט לפני שמיקה נרדמה דיברנו על ירקות, ואמרתי לה שאפשר להכין עוגה למשל אפילו מגזר, חשבתי, אולי יש לך איזה שלושה, ארבעה גזרים, תפוחים יש לי, והבאתי לך שמן זית, שמרוב שהוא טעים, אפשר לשתות אותו בכוס."
"אני בדיוק חוזרת מהאורגנית, אביא לך חצי מהגזרים שקניתי. אהה, ועכשיו אני מבינה למה הצבעת על הגג," אני אומרת, רואה את התרנגול על נייר עיתון.
"הורדנו את התרנגול, הוא כבר לא הסתובב, לביא ואני צובעים אותו ומתקנים."
אני יוצאת לבית שלי וחוזרת, "הנה הגזרים, והבאתי גם קינמון, וציפורן, זה הולך טוב בעוגת גזר, לא ידעתי אם יש לך, וכמה עלים של חסה, מהערוגה, במיוחד בשביל לביא."
"בסוף הוא יפתיע ויאהב חסה." כרמי צוחק