פרק ראשון  מתוך הנובלה

אני רוצה שעכשיו... לפחות  פעם אחת ביום, עומד כל אחד מאתנו כשלצדו עוד אנשים ומחכה יחד אתם שהאור ברמזור יתחלף לירוק

אני רוצה שעכשיו ... אני עומדת לצד שני דוברי רוסית, ליד אם צעירה עם עגלת תינוק, בחור מתולתל שמעורב ברומן שמסעיר לפחות צד אחד ממשתתפיו, ואישה מבוגרת שתוהה אם כוחה יעמוד לה היום עד סוף האור הירוק, או שהרמזור יתחלף לאדום בטרם תצלח את הנהר ותגיע אל צדו השני

אני רוצה שעכשיו באמצע הרחוב

יעצור אותי מישהו ויגיד לי בוקר טוב

שחוט שקוף שלא ניתן לראות ולא ניתן להתיק

יחבר בינינו ויעיד על קשר נושן ועתיק

ובכל פעם שנראה זה את זו, נרגיש שבטח יש איזושהי סיבה

שכל אחד מאתנו מרגיש נהדר כשהשני נמצא בסביבה

חוצה את הכביש, אני משאירה את כיכר העיר מאחור, אך בהישג ידי, ופונה יחד עם אחותי  ל'עוגות', קונדיטוריה בה אני יושבת לפחות שעה, מידי יום

אחותי יושבת לאכול קרואסון אגוזים שאני ממליצה לה לקחת, כי כזה מכינים רק כאן, ואני מוציאה מתוך התיק את פנקס הסקיצות שלי, ואת גירי הפסטל ויושבת לרשום את מה שהרגשתי כשחיכינו ברמזור

אני רושמת את מעבר החציה והדמויות שהמתינו לצדי, ומוסיפה שרבוט של גבר שיושב עכשיו מולנו  בקונדיטוריה ומערבב בלי סוף את המשקה שקיבל

כשאני מסיימת לרשום ולוקחת לגימה ראשונה מהקפה, אני רואה שהאיש שציירתי קם ממקומו ומתכונן לתזוזה, אז אני תולשת את הדף, קמה וממהרת לתת לו את הרישום שרשמתי בהשראתו

?"זה מה שציירתי כשראיתי אותך, תרצה"

נבוך מאוד מהמעמד, זה לא שהוא פנה אלי, זה לא שחתימתי הקטנה בקצה הדף יכולה להעיד על אישיות אמנותית גדולה, זה אפילו לא שאני מבקשת ממנו שישלם על היצירה, והוא יכול לסרב בנימוס, האיש מחייך חיוך מאולץ ויוצא כשפיסת הנייר בידו

איזו מטומטמת אני, זה בכלל לא הוא, אני מבינה וחוזרת לשתות את הקפה שבינתיים התקרר

כל זה קרה אתמול ועתה אני עומדת עם אחותי בפתח הקונדיטוריה, עושה סריקה של המקום ובודקת, שמא גם היום פוקד את המקום האיש, אשר אתמול קיבל ממני את הציור שבטעות העברתי אליו

האיש לא נמצא כאן, ולכן אני נכנסת לתוך הקונדיטוריה, מלווה באחותי, כאילו לא קרה דבר

 .ובאמת דבר עדיין לא קרה

האדם הזה, אשר אותו אני מחפשת, עדיין לא הגיע למקום. הוא עומד מעבר לפינה, הופך בראשו את הסידורים האחרונים לנסיעתו הקרובה, פונה לתקן את סנדלי ההליכה שלו אצל הסנדלר, מבקש ממנו הערכת זמן, מתי לאסוף את סנדליו, ויחף ממשיך אל הקונדיטוריה הסמוכה

אחרי שאני רואה שהשטח נקי, אנחנו נכנסות לקונדיטוריה ניגשות לדלפק, ואני מזמינה מאפה אגוזים נפלא בשביל אחותי, וקפה הפוך בשבילי

בינתיים הגבר אשר ישנה את חיי נכנס למקום ומבחין בי שהבחנתי בבואו כבר אתמול, אבל מיהרתי והחלפתי בינו ובין מישהו אחר