פרק מתוך אהבה בפרווה

​

הכל מתחיל כמו אחר צהריים רגיל, אפילו משעמם, אם לומר את האמת

אמא ואני יוצאות מהבית, אחרי שאנחנו קצת מסדרות אותו, וזה לא אומר שהבית מסודר או משהו. לא צריך להגזים. חכו. תיכף אתם תבינו בעצמכם על מה אני מדברת

השמיים מעוננים, ככה זה תמיד בסתיו. זה לא שאנחנו יוצאות לקראת איזו הרפתקה מרתקת או משהו, למשל, נניח שעכשיו, במקום סתיו, אז חורף סופת גשמים ובמקום שעכשיו חמש וחצי, אז כבר לילה, נניח תשע בערב, ושבמקום שאני עם אמא , אז שהיא מדריכה שלי ואני ילדה בצופים, ואנחנו יוצאות למשימה חברתית, או מצילות חתול שטובע בשלולית, ועכשיו הוא בוכה על העץ ומחפש את אמא, ורוצה צלחת של חלב חם ואנחנו מוצאות מכולת אחת שפתוחה, ומשכנעות את המוכר לתת לנו חלב בשביל החתול, ואפילו לחמם אותו בשבילנו, ולמרות שאין לנו כסף על הנשמה, זה מצליח. ואנחנו מוצאות לחתול הקטן את אמא שלו, ורק אז אנחנו חוזרות הביתה רטובות וגם מזיעות מרוב מאמץ והתרגשות

זה לא שאנחנו הולכות לנו ברחובות המוכרים שלנו ותיכף נגלה, שהאיש הזה שהולך מולנו במדרכה הוא בעצם במאי סרטים מפורסם והאשה שהולכת אתו, היא צלמת, והם עוצרים אותנו ואומרים לאמא שלי ולי- 'סליחה', בשפה אחרת, ושואלים את אמא אם אני מוכנה להיות שחקנית בסרט, שהם מצלמים עכשיו בארץ, ושמחר ניפגש איתם ושמיד נתחיל בעבודה.

אבל בעצם האיש והאישה סתם פונים ימינה, ובמקום מעילים ארוכים של במאי וצלמת מפורסמים, הם לובשים איזה ג'קטים מפליז. ואנחנו בכלל ממשיכות ישר לכיוון המרכז, ובינתיים בכלל אין חושך, כי בחמש וחצי עוד אין חושך ולא משתוללת שום סערת גשמים, כי בסתיו יש רק קצת רוח וסתם אפור

סך הכל אנחנו יוצאות ביחד לסופרמרקט לקנות שטיח לחדר שלי, שיהיה יותר מסודר. אמא ראתה בבוקר שיש מבצע, וכדי שבעצמי אוכל לבחור, איזה צבע של שטיח אני רוצה, אמא חכתה עד אחר הצהרים, שזה עכשיו, שנלך ביחד