יומן קריעה- פרק ראשון

 

יש הרבה מאוד ילדים שלא אוהבים לקרוא ספרים

אבל יש גם הרבה ילדים

(וייתכן שאלו אותם ילדים בדיוק)

שאוהבים לכתוב ספרים

אז אני עיליי פרנקי, ואני אשתדל להמעיט בדיבורים. רק אספר שאחי, אותו תכירו בהמשך ואני- לא ממש חובבים יומני קריאה, ואני מניח שאם הרמתם את הספר הזה ליד, אז גם אתם לא, והנה כמה כללים שקשורים ביומני קריאה אותם אחי ואני קבענו, ואולי גם אתם תמצאו בהם עניין

!

כלל ראשון

לא קוראים ספר במיוחד בשביל יומן קריאה, זה הורס ממש

ואני אסביר

אם כבר הגעת לאיזה שהוא ספר שמעניין אותך, אתה לא רוצה שהתאריך של הגשת יומן הקריאה יגביל אותך

אתה לא רוצה שהשאלות שנשאלות ביומן הקריאה ישפיעו לך על הקריאה, כי אם כבר מצאת לך ספר שמעניין אותך, איכשהו- אתה צריך למצא לך איזו תנוחה כייפית, בפינה נהדרת עם איזו כוס שוקו ובייגלה עם מטבל גבינה בצד ולהתקדם לך בדפים

אז זה הכלל הראשון- לא קוראים ספר במיוחד בשביל יומן קריאה

בסדר, כבר קראתי כמה כרכים מיומנו של ________, אבל את הספר הזה לא כדאי להזכיר ליד אחי.

האם שמעתם על הסופר, קידר אלון, גם אני לא הייתי שומע עליו, אם לא הייתי שומע אותו

אז אחי הוא קידר אלון והיום אני מתארח אצלו, או תקוע לו כמו עצם בגרון, תלוי מה אנחנו עושים.

אני מסתובב סביב קידר, לא ממש סביבו, אבל הוא יושב לו מול המחשב, ואני מנדנד לו את משענת הכסא, אלו הם כנראה הרגעים שאני תקוע לו כמו עצם בגרון, אבל, מה לעשות, משהו תקוע לי כמו עצם בגרון ומשפיע עליי להתנהג ככה בעצמי

ואז אחרי כמה דקות, אומר לי קידר, יאללה, מה עובר עליך, ואני אומר שומדבר כזה מהיר, שרק מסגיר שמשהו דווקא כן עובר עליי, או תקוע לי כמו... כעבור כמה דקות מצליח אחי קידר להוציא ממני שעד מחר אני צריך להגיש יומן קריאה

כלומר, אני יכול לא להגיש, אבל מחר זהו המועד האחרון, אם אני כן רוצה להגיש, כלומר זהו המועד השלישי, שניתן, למי שלא הגיש מיד אחרי חופשת הקיץ, ולמי שלא הגיש לפני שבועיים, אחרי חופשת החגים

כן, למחר, אני עונה ועכשיו יומן הקריאה הזה תקוע לשנינו בגרון. אחי נשען לאחור, בשביל מה נותנים לכם, בגיל שלכם להכין יומני קריאה, מה הם רוצים, להרוס אותנו. וכשהוא אומר להרוס אותנו, הוא מתכוון לעצמו, כי אחי מנסה להיות סופר. ויומן קריאה זה אחד הדברים שהכי מפריעים לבן אדם לקרוא משהו בכיף שלו

אחי, הגדול ממני בעשרים ושתיים שנה, רוצה להיות סופר. ואם אני בן עשר אז הוא בן שלושים ושתיים, והגיע הזמן שהוא כבר יספור את השטרות, כמו שאומרים לו ההורים שלו לפעמים.

יש לנו הורה אחד משותף, ואני לא ארחיב, כי אני יודע שאתם רוצים שאגיע לעניין, כמה שיותר מהר אז עכשיו אני יושב בסלון של הבית שלו, על השטיח שהחברה שלו ארגה בעצמה, ואני מוציא מתוך התיק את כל המחברות ובייחוד את כל הדפים הבודדים שיש לי בתיק, מתחילת השנה